לפני שאני אכתוב את התיאור האישי שלי, אני אכתוב מה אני חושב על לרשום
תיאור אישי - אני נגד זה. אבל בגלל שזה הכרחי בעולמנו, אני עושה את זה
בכל זאת.
למה אני נגד? מאד פשוט. אני לא חושב שאפשר באמת לכתוב על עצמך תיאור
אישי. אי אפשר לתאר בנאדם במילים, צריך לראות אותו פנים מול פנים,
לשמוע את הקול, את הצחוק, איך הוא עושה אפצ'י, מה הריח שלו, את המבט
שלו, לשמוע מה הוא אומר והכי חושב - להרגיש אם זה מה שאת מחפשת. זה
ממש לא משנה איזה ספר הוא הכי אוהב ומה המוזיקה שהוא שומע ועל מה הוא
חושב רוב הזמן ובמה הוא מעולה.
אבל אם כל הדברים האלה בכל זאת מעניינים אותך וחשובים לך, אני ארשום
אותם אבל לא מתכוון "לפסול" אף אחת בגלל משהו שאני אקרא בפרופיל האישי
שלה (אלא אם כן רשום שהיא שונאת כלבים וחיות ועוד כל מיני דברים
זוועתים כאלה...:)
OkCupid: עכשיו באנגלית
You can see my hebrew self-summary.
Don't know hebrew??? shame on you! it's the original bible
language!!!
אני לא יודע אם זה טוב או לא, אבל כשאני מחליט לעשות משהו ואם אני
אוהב לעשות את זה, אני עושה את זה עד הסוף, בצורה הטובה ביותר ובדרך
כלל גם מתעלם מכל שאר הדברים בעולם שיכולים להפריע לי לעשות את זה כמו
שאני חושב שצריך לעשות את זה.
מוזיקה: המון זמרים, זמרות ולהקות מכל הסוגים ומכל התקופות. אני פתוח
להכל ובעיקר אוהב לגלות אמנים חדשים ושונים קצת מהמיינסטרים הישראלי
גלגלצי (למרות שאני שומע גלגלצ באופן קבוע).
ספרים: מאה שנים של בדידות. יער נורווגי. (לצערי לא יוצא לי לקרוא
הרבה ספרים, אבל אני מאד אוהב). שונא ספרים מהסוג שבאים להטיף לך איך
צריך לחיות כמו "הסוד", "הנזיר שמכר את הפרארי" וכו'...
סרטים: מכור לסרטים. לכן יש המון סרטים שאהבתי והשפיעו עלי. שניים
אחרונים שממש אהבתי היו: "into the wild" ו"בוי A".
אוכל: חולה על אוכל. אני מסוגל להתרגש עד דמעות מקבב מושלם באיזו
מסעדת פועלים נידחת בדרום תל אביב...
משהו להתמכר אליו.
אוכל טוב.
הכלבה שלי.
הטוסטוס שלי.
המחשב שלי.
אנשים וחברים.
שקט כשאני צריך אותו.
אני חושב על הרבה דברים כל הזמן. הלוואי ויכלתי לא לחשוב על כלום לכמה
רגעים בשביל לנוח קצת...
אני לא קלאבר או משהו. אני אוהב בעיקר לצאת לפאבים לשתות קצת, לשמוע
מוזיקה. אם יש איזו הופעה טובה אני אעדיף ללכת אליה מאשר למועדון.
הזזה
הזזה